<h1>העיטור מאמר ראשון</h1>
<h2>דף קע:</h2>
גרסינן בב"ב בגט פשוט מי שפרע מקצת חובו רבי יהודה אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב שובר. אמר רב הונא אמר רב אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא בית דין מקרעין לו את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון. והא דתניא עדים מקרעין לו את השטר ליתה דבשלמא בי דינא אלימא לאפקועי ממונא אבל עדים שעשו שליחותן אין חוזרין ועושין שליחותן. והא דאמר רב יהודה אמר רב כותבין אפילו עשרה שטרות על שדה אחת רב יוסף אמר בשטר מתנה ורבה אמר בשטר שאין בו אחריות אבל בשטר הלואה לא כתבינן שני שטרות וכן הלכתא.
<h2>דף קעא.</h2>
תנו רבנן שטר שזמנו קבוע בשבת או ביוד בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר דברי רבי יהודה ור' יוסי פוסל. אמר רבי פדת הכל מודים אם הוזקקו לעונתו של שטר ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי ששטר מאוחר הוא וכשר על מה נחלקו בשטר מאוחר דעלמא ר' יהודה לטעמיה דאמר אין כותבין שובר ור' יוסי לטעמיה דאמר כותבין שובר וקי"ל כר' יוסי דאמר כותבין שובר ושטר מאוחר פסול עד דכתבי אחרנוהו וכתבנוהו. והוא הדין למי שפרע כל חובו ואמר שטרא אירכס לי כותבין שובר כדאסיקנא לקמן. וכתב רבינו חננאל בשטר זה שיש לומר מוקדם ויש לומר מאוחר כי האי גוונא לא מחזקינן ריעותא בשטרא ולא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא מחזקינן ליה בקיום עדי השטר שמאוחר הוא וכשר כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות (ל"ב.) שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו האיך אתם מעידים על שטר זה והלא ביום פלוני עמנו הייתם במקום פלוני שטר כשר ועדים כשרים חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו. ותו דגרסינן בריש גמרא דגיטין (ג'.) בדין הוא דקיום שטרות לא ליבעי כר' שמעון בן לקיש דאמר עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ורבנן הוא דאצריך קיום שמע מינה הבא לפסול השטר עליו הראיה הלכך מעמידין שטר זה בחזקת מאוחר והטוען כי מוקדם הוא עליו הראיה. ומסתברא דוקא דאתחזק חתימת ידייהו דלא מצי למפסליה משום מוקדם דכיון דאתחזק יד בעל השטר על העליונה בכל מקום ולא מחזקינן ביה ריעותא ומחזקינן ליה בשטרא מעליא בעלמא. כההיא דגרסינן בגמרא דע"ז (י'.) ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין יתירתא סבור רבנן לאחזוקי ביה ריעותא ועד דמטי זימניה לא טריף ואמר להו רב נחמן האי ספרא דווקנא כתביה והנך שית שנין וכו' ומחזקינן ליה בשטרא מעליא כשטרי מעליי דלית בהו איחור. וכי ההוא דגט פשוט (קס"ז.) דשווייה ואחי דכפתיה ואודי הא לא אודי לא אלא מחזקינן ליה בכשר ולא אמרינן בהאי ספיקא יד בעל השטר על התחתונה ולשנויי משאר שטרות דכוותיה אלא כיון שכתוב זמנו בשבת ולא כתיב יום וכגון שית מאה וזוזא דגט פשוט (קס"ו:) וכגון שדי מכורה לך ושדותי מכורין לך (ס"א:) ודומיהן שהשטר כשר אלא שיש בו ספק במשמעות אבל לפסול השטר ולשנוייה משאר שטרי לא דכל ישראל בחזקת כשרין הן וחזקה נמי דאין עדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה בגדול (כתובות י"ט. וש"נ) כדאמרינן (סנהדרין כ"ט:) בההיא אודיתא דלא הוה כתיב ביה ואמר לן כתובו וחתומו והבו ליה דאין ב"ד חותמין בשטרא אלא א"כ נעשה כהלכה וכההיא (אוריכתא) [אדרכתא] (כתובות ק"ד:) דלא הוה כתיב בה ואישתמודענא בהו בניכסיא אילין דמיתנא אינון דאי לאו דאמרינן דבהא רבה בר שילא טעה הוה אמרינן טעות סופר הוא ומחזקינן ליה לשטרא. ומסתברא דאי אמר ליה אישתבע לי משתבע ליה. אבל לא נתקיים השטר על בעל השטר להביא ראיה ואמרינן ליה קיים שטרך וחות לדינא אליבא דרבוותא דפסקי דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. ובשטר קיום סברא דילן. ואף על גב דליכא ערער ועדים מצויין לקיימו טענינן ליה אנן כדאיתא בקיום.
גרסינן בפרק מי שהיה נשוי (צ"ד:) הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף חד הוה כתוב ביה בחמשה בניסן וחד הוה כתוב ביה בניסן סתמא אוקמיה רב יוסף לההוא דבר חמשא בנכסים ואסיקנא מאי תקנתיה כותבין שטר הרשאה זה לזה. כתב הרב איתחזי לן מדברי הגאונים דאיחור שטר שיש לומר טעות סופר הוא בההוא מודה ר' יוסי שהוא כשר לא נחלקו אלא בשטר שהוא מאוחר בידו וכל שטר מאוחר אם כתבו עדים איחרנוהו וכתבנוהו ליכא חששא דר' יוסי מחמת זיוף וכשר.
<h2>דף קעא:</h2>
תנן התם (שביעית פ"י מ"ה) שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין ופי' מוקדמין לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו כגון שכתיבתו וחתימתו בתשרי והקדים הזמן מניסן שעבר לרב אסי דמוקים לה בשטרי אקנייתא הכא בשטרא דלאו אקנייתא והעידו עדים שכתבו וחתמו בניסן ולא לוה עד תשרי אי נמי כתבו וחתמו בתשרי והקדים הזמן ההוא מניסן. ור' משה בן מימון (בפירושו שם) דחק עצמו ופירש מוקדמין שטר שלוה בו ופרעו וחזר ולוה בו. וליתא דההוא מכללא נפקא כדמוכח בפרק שנים אוחזין (י"ז.) דגרסינן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו אימת אילימא למחר וליומא אוחרי תיפוק ליה דהוה ליה מוקדם ותנן שטרי חוב המוקדמין פסולין ואם איתא הוה ליה למימר תנינא שטרי חוב המוקדמין פסולין ולא הוה ליה למימר תיפוק ליה. ואסיקנא באיזהו נשך (ע"ב.) דטעמא דלא גבי מזמן שני ר' יוחנן אמר גזירה שמא יגבה מזמן ראשון הלכך כמלוה על פה דמי ולא גבי ממשעבדי.
ואמר רב הונא לא שנו אלא בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר אפילו מאוחרין פסולין מאי טעמא זמנין דמזבין ליה ארעא בניסן וכתב ליה לשטרא בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני וביני וזבין לה מיניה וכי מטי תשרי מפיק ליה לשטרא ואמר הדרית וזבינתה מינך. אי הכי שטר הלואה נמי. ואסיקנא בתר דאמר להו רב לספרי כי כתביתו שטרי מאוחרי כתובו הכי שטרא דנן לא בזמניה כתבנוהו אלא איחרנוהו וכתבנוהו. אמר ליה רב אשי לרב כהנא והאידנא דלא כתבינן הכי בתר דאמר להו רב לספרי כי כתביתו הני תברי אי ידעיתו יומא דשטרא כתובו ואי לא כתובו סתמא כל אימת דנפיק מרע ליה. אמר ליה רבינא לרב אשי והאידנא דלא עבדינן הכי אמר ליה רבנן תקוני תקון מאן דעבד הכי עבד ומאן דלא עבד איהו הוא דאפסיד אנפשיה. ומסתברא דתקנתא בשטרי הלואה הוה והוא הדין בשטרי מקח וממכר אי כתיב בהו איחרנוהו וכתבנוהו כשרין. ובשטרות המוקדמין נמי אי כתב בהו מקמי חתימה שטרא דנן איכתוב ביום פלן ולא איחתום עד יום פלן כשר. ירושלמי (גיטין פ"ט ה"ז) יהיב רשותא לכתיבה דיכתוב ולחתימה דיחתמון צריכין לכתוב המלוה הזאת מאחד בניסן היא ואנן איחרנו את זמנה. ובפרק שנים אוחזין ירושלמי (ה"ח) נכתב אונו בא' בניסן וניתן הכסף בעשרה בניסן צריכין לכתוב אף על פי שכתבנו הכתב הזה באחד בניסן כך נגמר הדין שינתן הכסף בעשרה בניסן.
<h2>דף קעב.</h2>
אמר להו רב לספרי כי קיימיתו בשילי כתובו בשילי אף על גב דמסרי לכו מילי בהיני וכי קיימיתו בהיני כתובו בהיני אף על גב דמסרי לכו מילי בשילי וכתבו הכי סהדותא איתמסר לנא בשילי ואיחרנו וכתבנו הכא בהיני ביום פלוני ואי לא מתחזי כשיקרא. אמר להו רבה בר שילא להנהו דכתבי שטרי אקנייתא אי ידעיתו יומא דקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו יומא דקיימיתו ביה וכתובו ביה ואיחרנוהו וכתבנוהו ואי לא מיתחזי כשיקרא. ומסתברא כיון דקי"ל בעלמא למחזי כשיקרא לא חיישינן כתבו יומא דבריר להו וכתבי ואיחרנו. וכתב רבינו חננאל שמע מינה שטרא דכתוב בההוא יומא דקנו מיניה ובתר כמה יומי אסהידו עליה הנהו סהדי קמאי שפיר דמי מדקאמר אי ידעיתו יומא דאקנו ביה כתובו ואף על גב דחתימו עליה האידנא דלא אשכחן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אלא בגט אשה בלבד וכן הילכתא. ותמיהא לן דאפילו ר' שמעון דמכשר בגיטין בשאר שטרות פסיל כדתנן (גיטין י"ז.) שהיה ר' שמעון אומר כל גט שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול חוץ מגיטי נשים. ותו כתובתיה דחייא בר רב דאיכתוב ביממא ואיחתום בליליא משום דעסוקין באותו ענין הוא דאכשרוה הא לאו הכי פסול. ומסתברא בשטרי דלאו אקנייתא כולהו פסילי היכא דאין עסוקין באותו ענין. והא דרבה בר שילא בשטרי אקנייתא דהא שיעבד נפשיה כדגרסינן בשנים אוחזין (י"ג.) אלא הא דתנן כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ניחוש שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ואסיקנא בשטרי אקנייתא דהא שעבד נפשיה שמע מינה דהתם ליכא חששא אבל בשטרי דלאו אקנייתא אפילו אביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו מוקדמין פסולין כגון שבשעת חתימה הקדימו הזמן. והשתא דפסקי רבוותא דלית הלכתא כאביי כולהו פסילי על פי עדים או בהודאת שניהם וכגון שטר שלוה בו ופרעו וחזר ולוה בו ביום שלאחריו.
<h2>דף קעב:</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אם כתוב בו אני היום גרשתיך כשר. אלמא ההוא יומא דנפיק ביה משמע. אמר ליה רב אחא לרבא ודילמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה דאמר עדי מסירה כרתי אבל הכא חיישינן לנפילה. שמע מינה לר' אלעזר אף על גב דלית ביה זמן כשר בעידי מסירה אפילו אינו כתוב בכתב ידו. בין על ידי עצמו בין על ידי שליח. ולכתחלה הוא דבעי זמן ועדים אבל דיעבד כשר. והא דאמר היום לאו משום זמן אלא משום שאם היה בו תנאי אם ימות מחולי זה או כשימות שתהא מגורשת מעכשיו כדאמר לעיל (קל"ו.) כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אבל לית ביה תנאה לא בעינן אני היום גרשתיך. ורבינו שמואל כתב האי דמצריך אבא שאול אני היום גרשתיך לאו משום זמן אלא משום דבעינן ידים מוכיחות שדעתו לגרשה מיד בשעת קבלת הגט דאי לא אמרינן דלמא לא בעי לגרשה אלא עד שנה אחר הקבלה. ומיומא דנן ולעלם דכתבינן האידנא היינו אני היום גרשתיך דקאמר אבא שאול. ורבינו אבן מגש ורבינו אפרים סברי דר' אלעזר לא פליג אאין בו זמן דפסול הוא לדברי הכל. וכי כתבינן אני היום גרשתיך כמאן דאית ביה זמן דמי דעל פי עדים מתברר הזמן שכתוב בו. ואיכא דקשיא ליה להאי פירושא למה ליה לשנויי דילמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה לימא הכא חיישינן לנפילה ותו לא. ודחקי לישנא כאילו אמר הכא ליכא למיחש לנפילה והכא איכא למיחש. וליתה כלל דאי חיישינן לנפילה הכא נמי ניחוש ליומא אחרינא אלא לאו שמע מינה כי היכי דלא חיישינן ליומא אחרינא ואמרינן מההוא יומא דנפיק ביה משמע הכי נמי לא חיישינן לנפילה וממך מההוא גברא דנפיק מניה משמע. ומשום הכי צריך לשנויי הכי דהיינו טעמא דכשר משום דליכא למיחש ליומא אחרינא דשיילינן להו לעידי מסירה כר' אלעזר אבל היכא דאיכא למיחש לנפילה לא אמרינן ממך מההוא גברא דנפק מתותי ידיה משמע, אלא כרב הונא דאמר ממך אפילו מריש גלותא דחייש לנפילה. ואסיקנא דלא חיישינן לנפילה. והכא נמי אף על גב דאיכא למיחש ליומא אחרינא אמרינן מההוא יומא דנפיק מיניה משמע ולא פסלינן ליה מספיקא אפילו למאן דאמר עידי חתימה כרתי וכל שכן לר' אלעזר דשיילינן לעידי מסירה וכן הלכתא.
